החלטה בתיק בש"פ 1778/13

א.             בקשה להארכה ששית של מעצרם של המשיב 1, וזאת בתשעים ימים, מיום 18.3.13 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 50292-03-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם, בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן חוק המעצרים). עניינה של הפרשה עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ורצח ועבירות נלוות בעקבות קטטה. שאר המשיבים הסכימו להארכת המעצר והחלטות ניתנו בהתאם. נתמקד במיוחס למשיב 1, הבא בכתב האישום (מיום 27.3.11) לביטוי בשני אישומים.

רקע והליכים

ב.             אין חולק, כי במועדים הרלבנטיים לכתב האישום שהה המשיב 1 בכלא אשל באגף 3. לפי עובדות האישום הראשון, ביום 12.8.10 היה אחיו של אדם אחר ששהה עמו באגף (להלן האח), יחד עם שני חברים, מעורב בקטטה בפיצוציה עם אדם אחר (להלן המנוח) ועם המוכר, עקב בקבוק שתיה חריפה שנטלו הראשונים ללא תשלום. משיחות טלפון שניהל המשיב 1 עם אדם נוסף התגלה לו דבר הארוע, וכן כי אביו של מי שהיה המוכר בפיצוציה בעת הקטטה ממתכוון לפגוע באח. בעקבות זאת נטען, גמלה בלבו של המשיב 1 ההחלטה להמית את האב או את המנוח, ופנה למשיב 2 על מנת שיבצע זאת. האחרון נענה לפניה, ואחד מבין המשיבים 1 ו-2 פנה למשיבים 3 ו-4 כדי שימיתו את האב או את המנוח, והאחרונים נענו אף הם לפניה. ביום 16.8.10 בסמוך לשעה 1920 הגיעו משיבים 4-3 לשם כך לעיר באר שבע. בסמוך לשעה 2330 אותו יום, הצטייד המשיב 2 באקדח לשם ביצוע הקשר. למחרת, משהתגלה למשיב 1 בשיחת טלפון כי האב אינו בבאר שבע, הורה להמית את המנוח. ביום 18.8.10, בסמוך לשעה 0030, כנטען, רכשו המשיבים 3 ו-4 עשרה כדורים לאקדח. כן נמסר למשיב 2 אקדח נוסף, שאת תקינותו בדק המשיב 3. באותו יום החליט המשיב 2, כי בליל אותו יום הגיעה העת להמית את המנוח, וכי לאחר מכן יש להמית את האב, אשר כמו המשיבים 3 ו-4, מתגורר בבת-ים.

המשיבים 2, 3 ו-4 הגיעו כנטען לביתו של המנוח, בעוד המשיב 3 מצויד באקדח, ובכוונתם לגרום למותו. משהוזהרו, כי ככל הנראה נמצאת בביתו של המנוח אותה עת אף בת זוגו עם תינוקה, נענה על-ידי המשיב 3, כך נטען, כי אינו מתכוון להותיר אף אחד בחיים, ובתגובה אמר המשיב 2 למשיב 3 "אתה יודע את העבודה שלך" והורה למשיבים 3 ו-4 להתחיל לפעול. באותה עת שהתה ביחידת הדיור של המנוח צעירה נוספת (להלן המנוחה), אשר הגיעה אליו לביקור קצר זמן מה קודם לכן.בסמוך לשעה 0300 אותו יום, נכנסו המשיבים 3 ו-4 ליחידת הדיור של המנוח, והמשיב 3 ירה בו ובמנוחה מטווח קצר; וזאת - על מנת שלא תוכל האחרונה לזהותם, ויוכלו להימלט מעונש בגין המתת המנוח. עם הישמע היריות נמלטו המעורבים מהמקום, וזמן קצר לאחר מכן נפטרו המנוחים. לא ניכנס לפרטי האירועים שלאחר המעשה.

ג.              מעובדות האישום השני עולה, כי ביום 8.10.10 הציע המשיב 1 לאדם נוסף לגרום למותו של אחר, אולם נענה בשלילה. משכך מייחס האישום השני למשיב 1 עבירה של ניסיון לקשירת קשר לביצוע פשע.

ד.             לא נפרט את עובדות האישומים השלישי והרביעי המתייחסים למשיבים אחרים.

הליכי המעצר

ה.             בדיון בבקשת המעצר לאחר דחיות, הסכימו בדיון שנערך ביום 12.7.11 באי כוחם של מרבית המשיבים למעצר שולחיהם עד תום ההליכים, אך בא כוחו של המשיב ביקש לטעון לעניין הראיות.

ו.              ביום 10.8.11, קבע בית המשפט בעניינו של המשיב 1, כי "יש ראיות לכאורה להוכחת האישום מעבר לספק סביר, בעדותו של עד המדינה ובראיות הסיוע והחיזוק הנוספות כאמור בדברי המבקשת", המושתתות בין היתר על פלטי שיחות ואיכונים אשר תומכים בגרסתו של עד המדינה, ועדויות נוספות, כמו גם שקר של המשיב 1 בנוגע להיכרות קודמת עם אחד המעורבים בפרשה. בנסיבות העניין, משלא הוצעה חלופת מעצר, ולאחר שממילא צוין, כי אין לזו מקום נוכח המסוכנות הנלמדת לגבי המשיב 1 מכתב האישום, הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים.

ז.              על החלטה זו ערר המשיב 1, אך נדחה בערר שנשמע בפני ביום 18.9.11 (בש"פ 6152/11 טנסקי נ' מדינת ישראל (2011)). הוטעם, שבנדון דידן אין מחלוקת "כי הודעותיו של עד המדינה יש בהן כדי להפליל לכאורה את העורר לעניין שני האישומים המיוחסים לו" וצוין, כי יש בפלטי השיחות המצורפים כדי לשמש סיוע לעדות זו, וכן כי השכל הישר מורה, כי ככל שעד המדינה מהימן יותר כך הסיוע הנדרש לעדותו בשלב המעצר פוחת, ודי במכלול הראיות שהובאו לעת ההיא. בשולי הדברים צוין, כי נוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב 1, ומעורבותו הלכאורית בגרימת מותו של אחר תוך שבתו מאחורי סורג ובריח "קשה להלום חלופת מעצר, שיהא בה כדי להפיג את מסוכנותו".

ח.             בחלוף תשעת חודשי המעצר הראשונים, עתרה המבקשת להארכת מעצרם של המשיבים. ביום 19.12.11 (בפני השופט - כתארו אז - גרוניס) הוארך מעצרם של המשיבים למשך 90 ימים, תוך שצוינה אחריות המבקשת לכך שטרם נמסר כל חומר החקירה לסניגורים, אשר גוררת עיכוב בתחילת שמיעת הראיות בתיק (בש"פ 9413/11 מדינת ישראל נ' טנסקי (2011). בחלוף שלושה חודשים נוספים, עתרה המבקשת בשנית להארכת מעצרם של המשיבים. ביום 8.4.12 (בפני השופט מלצר) הוארך מעצרם של המשיבים למשך 90 ימים נוספים. בית המשפט התייחס לדחיית בקשתו של בא כוח המשיב 1, כי המשפט בעניינו יתנהל בנפרד מיתר המשיבים, וציין כי "אין זה סביר שדחיית בקשה לפיצול גיון, מסיבות ענייניות - תקים, מתוך עצמה, שיקול לטובת שחרורו של אחד העצורים". עוד התייחס בית המשפט לעיכובים מסוימים בחלקה של המדינה בקידום התיק, והוטעם, כי נוכח המסוכנות הנשקפת מן המשיב 1, כפי שעולה מנסיבות המקרה ומעברו הפלילי, יש לתת לה משקל עודף במכלול, ואין מקום לשחררו לחלופת מעצר בשלב זה (בש"פ 2278/12 מדינת ישראל נ' טנסקי). מהכא להתם נתקבלו בבית משפט זה, לפני בקשה זו, 3 בקשות נוספות להארכת מעצרם של המשיבים (בהסכמת המשיבים 2, 3 ו-4 לאחר דיון בעניינו של המשיב 1) (בש"פ 4786/12 מדינת ישראל נ' טנסקי בפני השופט מלצר; בש"פ 6782/12 מדינת ישראל נ' טנסקי בפני השופט ג'ובראן; בש"פ 8944/12 מדינת ישראל נ' טנסקי בפני השופט הנדל). צוין בהחלטות, כי קצב ניהול התיק הואץ וקבועים בו מועדי דיון, ובהמשך כי קיים סיכוי שתחול התקדמות רבה בשמיעת התיק ועניינו של המשיב 1 יוכרע, ועוד כי הישיבות הרבות שנקבעו בתקופת המעצר המבוקשת יחד עם מסוכנותו של המשיב 1 מטות את הכף לטובת עמדת המדינה. ביני לביני דחה בית המשפט המחוזי (השופט אבו-טהא) שתי בקשות לעיון חוזר שהוגשו על ידי המשיב 1, בנוגע להחלטה על מעצרו עד תום ההליכים.

ההליכים בתיק העיקרי

ט.             המהלכים בהליך העיקרי פורטו בהחלטות הקודמות להארכת מעצרם של המשיבים (ראו בש"פ 9413/11; בש"פ 2278/12; בש"פ 4786/12; בש"פ 6782/12; ובש"פ 8944/12). מאז החלטתו האחרונה של בית משפט זה (החלטת השופט הנדל מיום 23.12.12) התקיימו 6 דיונים לשמיעת הוכחות התביעה, ושניים אחרים נדחו לבקשת המדינה, והתקיים ביקור בזירה. נאמר, כי קבוע דיון נוסף,לחקירתם של מומחי תקשורת מטעם המבקשת.

הבקשה והדיון

י.              בבקשה (מיום 7.3.13) נטען, כי כתב האישום מייחס למשיבים (שכאמור הסכימו להארכה למעט משיב 1) עבירות, אשר מקימות חזקה שלפיה שחרורם יסכן את שלום הציבור ובטחונו; זאת- ביתר שאת נוכח ריבוי המשתתפים והתכנון המוקדם, אשר מעצים כנטען את המסוכנות הנשקפת מהם; זו נלמדת בין היתר מן הסכסוך הפעוט שבגינו התגלעה הפרשה כולה ומן השימוש שעשה המשיב 1 באנשים אחרים. עוד פורט העבר הפלילי המכביד שלחובתו, ונטען, כי עבר זה מבסס את החשש, ששחרורו יסכן את בטחון הציבור.

יא.           בדיון הוסיף בא כוח המדינה, עו"ד טישלר, כי נקבעו גם שני מועדים לשמיעת פרשת ההגנה, וכי קצב המשפט סביר, ושוב - יש לזכור את מסוכנות המשיב.

יב.           עו"ד שפטל טען למשיב, והטעים כי עניינו של המשיב מתמשך בלא שהוא קשור ראייתית לעניינם של הנאשמים האחרים; למעט עד המדינה ועד נוסף אחד, הסכימה ההגנה להגיש את הודעות יתר העדים והם לא ייחקרו נגדית. מאז 1.1.12, כך נטען, כשנחקרו העדים לחובתו, מצוי המשיב במעצר, שכן המדינה התנגדה להפרדת משפטו כפי שביקש. עוד נאמר, כי בוטל חלק ניכר מן הדיונים שנקבעו, ואין לומר כלל שהקצב סביר. ואשר לעתיד, נטען כי אין לחזות את סופו; ולאחר כל אלה, עו"ד שפטל עומד לטעון "אין להשיב לאשמה", בפרשת ההגנה - כך נאמר - ומלבד זאת לכל נאשם יהיו עדים משלו, והמשפט לא יסתיים בהארכה זו, על כן יש מקום למעצר בית עם איזוק אלקטרוני.

הכרעה

יג.            לא אוכל לומר שאין טעם בדברי עו"ד שפטל בדבר הימשכות המשפט ככל שהדבר נוגע לשולחו. אכן, בית המשפט המחוזי קבע דיונים לא מעטים, אך עדיין אין התיק קרוב לסיום ממש, שכן אף שפרשת התביעה קרובה להשלמה, פרשת ההגנה טרם החלה, ועסקינן בארבעה נאשמים, ולאחר מכן יבוא שלב הסיכומים, שלב הכרעת הדין, וככל שיהיו הרשעות - פרשת גזר הדין. רחוק מכאן - והדברים נאמרים בהבנה למצוקות העומס של בית המשפט אך גם באי נחת בשל אי קיום צו המחוקק - מימוש סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982; ראו גם דברי השופט (כתארו אז) גרוניס בע"פ 4865/09 עו"ד פלדמן נ' בית המשפט המחוזי תל-אביב (2009), הנזכר גם בבש"פ 2278/12 טנסקי נ' מדינת ישראל (8.4.12), פסקה 11 בהחלטת חברי השופט מלצר. מבין אני את העומס המוטל על בית המשפט, אך כמובן הדברים מתעצמים ככל שמדובר במשפט שמתבקשת לגביו הארכה ששית על כל המשתמע.